אחים יקוטי בע"מ נ' עבדון - מושב עובדים להתיישבות חקלאית

החלטה

בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות.

העובדות וטענות הצדדים:

התביעה הוגשה ביום 26.8.2010.

התובעת טוענת כי בתקופה שבין 2002 עד 2007 ביצעה עבור הנתבעת עבודות פינוי פסולת, ונותר לה יתרת חוב בסכום 77,982 ₪ נכון ליום 8.7.08 שלא שולמה ובגין כך היא מגישה תביעה זו.

סכום התביעה מבוסס על שתי חשבוניות שצורפו לכתב התביעה מתאריכים 26.2.03 על סך של 23,718 ₪ (חשבונית מספר 19) ו- 34,456 ₪ (חשבונית מספר 20) וביחד 58,174 ₪. ואשר נכון ליום הגשת התביעה עומד על סך של 98,425 ₪. דהיינו מדובר בחוב בגין עבודות שבוצעו עד לתאריך הוצאת החשבוניות.

הנתבע טוען כי החשבוניות עבור עבודות הפינוי הוגשו לנתבע ביום 26.2.03 והינם גמר חשבון עבור עבודות שבוצעו עוד בשנת 2002 ועל כן ומאחר וחלפו מיום הגשת גמר החשבון ועד להגשת התביעה יותר מ- 7 שנים, התביעה התיישנה ע"פ סעיף 5 לחוק ההתיישנות תשי"ח – 1958 (להלן:"חוק ההתיישנות").

לחילופין, הנתבע טוען כי התביעה הוגשה לאחר חלוף זמן רב, כשבע שנים וחצי, מיום הגשת החשבון לנתבע, ולכן יש לדחותה מחמת שיהוי, לתובע נגרם נזק ראייתי רב בשל השיהוי בהגשת התביעה, התובעת פעלה שלא בתום לב עת החליטה להשהות תביעתה וזנחה תביעתה למשך זמן רב.

התובעת טוענת בתגובתה כי הנתבע הודה בחובו כלפיה ביום 8.7.08 עת הגיש תביעה בבית משפט השלום בחיפה נגד חברי הוועד בגין רשלנות במילוי תפקידם (להלן:"התביעה בחיפה") ובמסגרת התביעה הודה הנתבע כי הוא (בידי החברים הקודמים) התקשר עם התובעת בהסכם לפינוי פסולת והוא אישר בכתב התביעה העברת תשלום בסך של 5900 ₪ ביום 21.6.07 לתובעת. הדבר, לטענת התובעת, מקיים דרישת סעיף 9 לחוק ההתיישנות לפיה מרוץ ההתיישנות מתחיל מיום ההודאה. ועל כן טרם חלפה תקופת ההתיישנות ודין טענת הנתבע להידחות.

בנוסף, התובעת צירפה לתגובתה חשבונית מיום 18.3.07 על סך 5900 שיועדה לצעירי עבדון ובה נרשם: "ע"ח עבודות ... ניקוי פסולת ופריקת אדמה גננית", וטענה כי התשלום שאוזכר בסעיף 41 לכתב התביעה של הנתבע בבית משפט השלום בחיפה הינו בגין חשבונית זו ומתייחס לחלק מאותן עבודות הנטענות בכתב תביעה זה ועל כן זהו תשלום על חשבון החוב וזוהי הודאה.

דיון והכרעה:

אין חולק בין הצדדים שעילת התביעה על פי הנטען בכתב התביעה נולדה מיום מסירת דרישת החוב מיום 26/2/03 לנתבעת. אין חולק בין הצדדים שעילת התביעה התיישנה , המחלוקת נטושה בעניין ההודאה של הנתבעת ואשר ,לטענת התובעת, יש בה להאריך את מועד ההתיישנות.

אי לכך, השאלה הינה האם יש בסעיפים 39 עד 46 שבכתב התביעה שהוגש בבית המשפט השלום בחיפה בידי הנתבע נגד חברי הוועד הקודמים, משום הודאת נתבע כאמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות? זאת ועוד האם יש בתשלום שהועבר לידי התובעת ביום 21.6.7 לשמש כחלק מביצוע חלק מההסכם כדרישת סעיף 9 לחוק?

סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע כי:

" הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה.

בסעיף זה, "הודאה" – למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".

בפסיקה נקבע כי הודאה לפי סעיף 9 הינה כזו המכירה בקיום הזכות אותה תובע התובע בבית המשפט. על מנת שיחול הסעיף ותקופת ההתיישנות תחל מיום ההודאה, צריך שהנתבע יודה בקיום כל העובדות הנדרשות לבסס את הזכות, כך שניתן להסיק כי הנתבע מודה לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות [ראו: ע"א 1017/91 פסח משה נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול בע"מ, ; עת"מ (מחוזי חיפה) 25161-04-11 מרסיאנו נ' עיריית נשר.

ההודאה צריכה להיות מצד הנתבע וצורת המסמך צריכה להעיד על היותו של המסמך "הודאה". כמו כן, תוכן המסמך צריך ללמד במפורש על הודאה בקיום הזכות הנתבעת בבית המשפט [ראו: רע"א 9041/03 בטחיש נ' מדינת ישראל- משרד הביטחון, וכן ת"א (שלום ת"א) 31686/01 כהן ערן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ.

על רקע כל אלה אבחן את ההודאה הנטענת;

א. כתב התביעה בתיק 3359-07-08 מקים הודאה?